הבעיה באיחוד אירופאי היא לא שיוון אינה מסוגלת לשלם את חובותיה, אלא שהמשבר יכול לגעת בכלכלות האירופאיות הגדולות, כמו איטליה וספרד. המדינות האלה גדולות מדי כדי לאפשר להן לקרוס, אך הן גם גדולות מדי כדי להציל אותן. האיחוד האירופאי ניצב בפני בחירה: ללכת בדרך של ערבות כלכלית, פיננסית ופוליטית, או להתפרק.
המנהיגים הפוליטים צריכים לקחת אחריות למרות שהעתיד לא ממש ברור ויש דעות שונות לגביו, וללמוד ולהבין את הכיוון שאליו מתפתחת האנושות: האנושות מתפתחת לקראת אינטגרציה כוללת-חיבור לאחד שיעלה אותנו לדרגת קיום באיכות אחרת. על אף שההתפתחות הזאת היא נגד האגואיזם הפרטי, המדיני והלאומי – אנחנו חייבים לקבל את ההתפתחות הטבעית הזאת כמחייבת, כעובדה קיימת, ובהתאם לכך לקבל את ההחלטות. אירופה התאחדה חלקית מתוך הפחד לחזור למלחמה, ולא מתוך שאיפה לחיבור שיוביל למדרגת קיום יותר גבוהה. אך כיום, לא רק "גוש האירו", אלא כל העולם צריך לחשוב ברצינות על הצורך באיחוד בהתאם לאבולוציה של החברה האנושית. כבר לא ניתן להתעלם מהעובדה שחייבים לבנות מחדש בהתאם את היחסים בכל הרמות. אחרת החברה האנושית כולה, על כל קשריה ומוסדותיה, תגיע לקריסתה. ולהיפך אם נתאים את עצמנו לזרימה האבולוציונית נרגיש את התמיכה של הטבע בכל פעולה שנעשה,ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
